פעם בכפר אחד היה רב עם דרך ייחודית לענות על שאלות התושבים. בכניסה לבית הרב היה ארון חשמל, בתוכו היו שני סלים. לאחד היה כתוב "שאלות" ועל השני "תשובות". כאשר הייתה לתושב שאלה, הוא היה מכניס למעטפה, ושם אותה בסל השאלות. אחרי שהרב היה כותב את התשובה, הוא היה שם את המעטפה בסל התשובות.
הבעיה היחידה הייתה שהתושבים לא היו לוקחים את מעטפות התשובות. בהתחלה המעטפות שכבו בסל, אחר כך עמדו באלכסון, אחר כך עמדו צפופות, ובסופו של דבר עמדו בצפיפות כזאת שהיה אפשר לשלוף מעטפה רק בעזרת שיפוצניק הכפר.
התושבים החליטו שזה לא יכול להימשך, ולכן התכנסו לדון איך לפתור את בעיית הצפיפות של מעטפות התשובות.
האחד הציע "צריך לכתוב על המעטפה את התאריך, וכאשר עברו שבע שנים יש להעביר אותה לארכיון הכפר."
שני אמר "צריכים להכניס לארון עוד סל לתשובות, אז יהיה מקום לכולם". העירו לו שיש מקום רק לסל תשובות אחד. "אז צריכים להרחיב את ארון החשמל כדי שיהיה מספיק מקום לשניים" הוא אמר. הסבירו לו שבגלל האיסור לבנות באותו זמן, כולל הרחבת ארונות חשמל, הפתרון הזה לא מעשי.
תושב אחר הכריז "יש לי רעיון מהפכני! אני מציע שכל מי ששם מעטפה בסל השאלות, ידאג גם לאסוף אותה בתוך שבוע ימים. אז יהיה מספיק מקום בסל לכל התשובות!"
הרעיון התקבל על דעת כולם, וארון החשמל של הרב הפסיק להיות "בעל תשובה".