חמותי הייתה באושוויץ. בחודשים הראשונים היא חלתה במחלת השני. בתוך החום הגבוה היא חלמה חלום וככה סיפרה:
הייתי במקום יבש עם הרבה קוצים וסלעים. לא הייתי יכולה לצאת משם. הסתכלתי וראיתי גדר חיה. בצד השני היו דשאים, עצי פרי ונחלים. הכול היה ירוק ויפה. שם עמד אבא שלי שנפטר שנתיים לפני שנלקחנו לאושוויץ. אבא
היה לבוש בגדי שבת עם חליפה ומגבעת. היה מבט של שלווה על פניו. בכיתי וצעקתי, "אבא, אבא, אני רוצה להיות איתך. אני רוצה לבוא לשם".
אבא שלי חייך אלי ואמר "בתי, את לא תבואי לכאן עכשיו. תמשיכי איפה שאת נמצאת. תמשיכי, את בדרך הנכונה."
חמותי שרדה את אושוויץ, התחתנה, ועלתה עם המשפחה לארץ ישראל.