גמרתי לבקר את הידידה שלי בפנימייה שלה באוניברסיטה וחשבתי לחזור לחדר בפנימייה שלי, מרחק של חצי שעה ברגל. היה מאוחר בלילה ולא היה לי כוח לחזור, אז החלטתי לישון שם בפנימייה. נכנסתי למועדון ואנשים היו משוחחים שם. היו ספות גדולות ושכבתי והתחלתי להירדם. פתאום התעוררתי כאשר נזכרתי שבתוך בדיחה, היו מעלימים את המשקפיים של מי שהיה ישן שם בספות. חששתי שזה גם יקרה לי.
לא היה לי כוח לחזור לפנימייה שלי, ולא רציתי לישון על הספה. ראיתי שהיה רווח בן הספה והקיר, איפה שאף אחד לא היה רואה אותי. החלטתי לשכב שם על הרצפה ושם נרדמתי.
לקראת הבוקר התעוררתי מויכוח קולני בן בחור וחברה שלו.
"איך שאתה הייתה שיכור אתמול בלילה.
"לא הייתי שיכור. אני נשבע לך.
"אתה הייתה שיכור ועוד איך. סיפרת לי על כל מיני דברים שאתה רואה שלא היו ולא נבראו."
החלטתי שהגיע הזמן לחזור לחדר שלי. קמתי מאחורי הספה כמו איזה רוח רפאים, ופתאום הויכוח הופסק. לא הסתכלתי לכיוון שלהם, אבל תיארתי לעצמי שהם החווירו.