ישבתי בחדר האוכל של מכון מאיר, ישיבה לבעלי תשובה, והתחלתי לאכול ארוחת ערב. חבר שחזר משיעור בקבלה בעיר העתיקה בירושלים שאל אותי "אפשר לשבת לידך?"
"כן, פנוי."
הוא הוציא משקית הלחם שהייתה על השולחן חמש פרוסות ושם אותם בצלחת. הוא פתח את המלחייה ושפך חצי כמות המלח על השולחן, ואז הלך ליטול ידיים.
הוא חזר לשולחן עם מגבת על הכתף שלו, ידיים נוטפות מים ועמד ליד המקום שלו. הוא בירך על נטילת ידיים וניגב עם מגבת. הוא ישב לידי ולקח שתי פרוסות לחם והצמיד אותן בכפות הידיים, עצם את העיניים שלו, התנדנד ובירך בכוונה גדולה "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם בורא פרי האדמה."