שבת בבוקר בבית הכנסת. ברכת הכוהנים של תפילת מוסף.
כיסיתי את הראש של שני הבנים עם הטלית שלי. שליח הציבור הקריא לכוהנים "יאר". באותו זמן יאיר לקח את הציצית של הטלית והתחיל לדגדג את האוזן של דוד. בתגובה דוד צעק "יאיר!" והכוהנים ענו אחריו "יאיר".
שליח הציבור הדגיש לכוהנים "יאר". ושוב יאיר דגדג את האוזן של דוד עם הציצית ושוב דוד צעק "יאיר!" ושוב הכוהנים ענו אחריו "יאיר".
תפסתי את מה שקורה, וגם את יאיר והציציות, והכול עבר ל"שלום".