שילמתי למדריך המדיטציה והוא אמר לי לבוא ביום ראשון לבית שלהם ואקבל את המנטרה שלי (המנטרה היא מילה אישית שחוזרים אליו תוך כדי המדיטציה). אמרו לי להביא מטפחת לבנה ושני סוגי פירות.
הגעתי לבית המדיטציה והכניסו אותי לחדר שהיה בו שולחן עם תמונה של איזה איש הודי זקן. ישבתי ליד השולחן והמדריך אמר לי לפתוח את המטפחת, לשים על השולחן, ולשים את הפירות על המטפחת לפני התמונה. הוא הדליק מקל דק של קטורת. ישבתי וחיכיתי כמה דקות ובסוף הוא אמר לי בשקט את המנטרה שלי וביקש שאגיד אחריו.
אחרי כמה שבועות שעשיתי מדיטציה עם המנטרה, הרגשתי לא טוב איתה וחזרתי למדריך.
"אני רוצה שתחליף לי את המנטרה.
"מה הבעיה?
"המילה הזאת היא כמו השם של מורה הודי שהיה לי פעם. הוא היה מאוד קשוח, וכל פעם שאני אומר את המילה אני נזכר בו וזה מלחיץ אותי במקום מרגיע.
"אני אצטרך לשאול על זה. זאת הפעם הראשונה שדבר כזה קורה לי".
אחרי כמה שבועות הייתי במכבסה וראיתי את המדריך. בדרך כלל כאשר הייתי רואה אותו הוא היה תמיד רגוע ושלו, אבל עכשיו היה נראה לי טרוד ועצבני. נגשתי אליו ושהוא ראה אותי הוא חייך אלי וחזר להיות רגוע.
"שאלת על החלפת המנטרה שלי?
"תראה, מנטרה זה דבר שצריך התאמה אישית. המנטרה שקיבלת היא מתאימה רק לך באופן נפשית.
"אבל זה מכניס אותי ללחץ. כל פעם שאני אומר את המילה הזאת אני רואה לפני העיניים שלי את המורה ההודי הזה ואני בזיעה קרה.
"תראה, המנטרה זה לא כמו ללכת לחנות ולהחליף סחורה. לא עושים דבר כזה.
"אבל שילמתי כסף על משהוא שאני לא יכול להשתמש בו. לפחות תחזיר לי את הכסף."
ראיתי שלא הכינו אותו בקורס מדריכי מדיטציה למצבים כאלו. החלטתי לעשות את כל המדיטציה כרגיל, אבל במקום להגיד את המנטרה, אמרתי את המילה "שלום".